Cañada Real, Madrid

Design as a Mnemonic Device

מיקום

מיקום

Madrid, Spain

Arch. Yaron Israel

The Cañada is a 15 km long strip on the south-east periphery of Madrid, it is all ilegal building and it’s population is estiamated somewhere between 20,000-40,000 people.
The matter of accesibility becomes a crucial issue in the experience of the place as out side visitors, seing as locals are suspecious of any attempt to approach or document their ilegal housing.
As a result, the matter of accessibility has become our topic of interest in the research for mapping and defining the experience of the area.
The maps present exterior and interior accessibility, showing visual and physical access to, and within the Cañada. A segment of focus presents in a more specific way, the public-private definition as sensed through out the area.
This mapping serves to form an overview of our spatial experience of the Cañada.

Memory has a strong influence on our preception of space. Taking this as a starting point, I used cinematic tools in order to express the spatial experience within a memory. This experience forms a space different from it’s phisical origins, creating links and transitions that form the narrative of the memory even if it does not corespond to the origin.
In this case the memory evolves from three visits to the same location within the Canada real, each visit forms a deeper acquaintance with the place and thus a more evolved narrative of it’s memory.
Graphic and phisical models function as maps, describing the space within the memory, and it’s different characteristics.

The spatial characteristics derived from the memory and presented through the different maps are applied on the location at hand. the location is the original place from which the memory was taken. the program is also derived in part from the memory and combines a small open air bar and a temporary shelter, both resulting from the narrative of the memory, and a Metro station, given the passing of the rail underneath the site.

קניאדה ריאל

עיצוב כלוכד זכרון

מדריד, ספרד

אדר' ירון ישראל

מיקום

תכנון

אזור המחקר במדריד מכונה קניאדה ריאל גליאנה (Cañada Real Galiana). זוהי רצועה צרה באורך 15 ק"מ בפרבריה הדרום מזרחיים של העיר. הרצועה שזורה לכל אורכה בבניה לא חוקית למגורים. הערכות לגודל האוכלוסיה ברצועה נעות בין 20 ל40 אלף איש.
כמבקרים מבחוץ מצאנו שנושא הנגישות לחלקים השונים של הרצועה, משמעותי ביותר בחווית המקום, זאת משום שתושבי המקום חשדנים כלפי כל ניסיון להתקרב או לתעד את בתיהם הבלתי חוקיים. על כן הפכה הנגישות לנושא המרכזי במחקר המנסה למפות ולהגדיר את האופן שבו אנו תופסים את המקום.
המפות מציגות נגישות אל הרצועה מבחוץ (ממרכז העיר) ובפנים בין האזורים השונים של הרצועה, תוך התייחסות לנגישות פיזית
וכן לנגישות ויזואלית.
המטרה במחקר זה, היא להגדיר את האתר באמצעות נושא הנגישות. דרך מיפוי האתר ביטאנו את האפשרות שלנו כתיירים לגשת לחלקים השונים של הרצועה במובן הפיזי בשל תנאי השטח, חסימה ע"י סגירה פיזית או לחץ חברתי בעקבות בקרה והתבוננות מתמדת של תושבי המקום. וכן במובן הנגישות הויזואלית, שמשמעותה האופן וההיקף שבו נחשפים בפנינו החלקים השונים של הרצועה בין אם הם נגישים פיזית ובין אם לאו.
מורכבות המצב ברצועה מבחינת הנגישות מציגה בפנינו הגדרות חלופיות, יחודיות ודינמיות להפרדה הקלאסית שבין פרטי לציבורי.

עיצוב כלוכד זיכרון
לזכרון השפעה מכרעת על האופן שבו אנו תופסים ומכירים את המרחב. זו הנחה בסיסית שהעלתה את האתגר הראשוני במחקר - כיצד להעביר ולתקשר את המרחב שאני חווה בזיכרוני, לאנשים אחרים ולתוצר אדריכלי.
בשלב הבא נעשה שימוש במדיום הקולנועי להעברה של חווית המרחב כפי שאני זוכר אותה ברגע יצירת הסרט. החוויה המוצגת מגדירה מרחב שאינו תואם למבנה הפיזי של המרחב המקורי. vמרחב נוצר מחיבורים ומעברים המרכיבים את נרטיב הזכרון. על כן נוצר מרחב כפי שהוא מתקיים בגבולות הזכרון.
המחשת הזכרון (המוצגת בסרטון) מורכבת משלוש ביקורים שקיימתי בנקודה מסויימת ברצועה בה גר זוג מבוגר, באוהל על גבי הריסות של מבנה, הריסות ביתם שנהרס על ידי העירייה מספר חודשים קודם לכן.
בכל אחד משלושת הביקורים מתעמקת היכרותי עם המקום ובהתאם מתפתח הנרטיב שבמסגרת הזכרון. מפות גרפיות ופיזיות מפרקות את הזכרון להיבטים השונים של המרחב ומגדירות את החוויה דרך מסננים של תנועה, קצב, חומר, סאונד ועוד.
הגדרות אלה מיושמות בתהליך תכנון באתר המחקר, כך מתאפשר לתכנן מקום שיענה על חווית הזכרון ובו זמנית יענה על פרוגרמה נדרשת ברצועה הכוללת תחנת מטרו, מקום בילוי ומחסה לחסרי בית.
השילוב הפרוגרמטי והקשרים שבין חלקיו השונים, גם הם תוצאה של ניתוח נרטיב הזכרון.
מעבר לתוצר העיצובי שמובא בסיום המחקר, מעלה המחקר סוגיות הנוגעות ביכולת לחוות ולמפות מקום באופן אובייקטיבי ולגבי האפקטיביות שבשימוש במושגים נפוצים בתחום האדריכלות, ומציג חלופה לתקשורת שבין כוונות מופשטות בתכנון למימושו הפיזי וכן בין המתכנן לבין קהל היעד שלו.